החלטה בתיק בש"א 2933/06

בפני בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים מיום 20.9.04 בת.א. 12222/02, אשר ניתן בעקבות החלטת בית המשפט למחיקת כתב הגנתם של המבקשים בשל אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים במועד. לחילופין מתבקשת הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 9.11.04, לפיה נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק הדין.

הבקשה הוגשה ביום 6.9.06, קרוב לשנתיים לאחר מתן ההחלטות נשוא הערעור.

המבקשים טוענים כי סברו כל העת כי הערעור על פסק הדין אכן הוגש במועד, בידי בא כוחם דאז, עו"ד יעקב פודים. רק "לאחרונה" נודע להם, לטענתם, כי הערעור, אשר העתקו, כביכול, נמסר להם, לא הוגש מעולם לבית המשפט, וכי מצגו של בא כוחם כי הערעור הוגש, היה מצג שווא. המבקשים טוענים כי התנהגותו הבלתי צפויה בעליל של מי שהיה בא כוחם במשך שנים רבות וניהל את ענייניהם המשפטיים, התנהגות אשר חוצה את גבולות ההתרשלות, הינה בבחינת אירוע בלתי צפוי מראש המקים טעם מיוחד להארכת המועד.

המבקשים טוענים עוד כי בנסיבות העניין תחושת הצדק מחייבת מתן ארכת חסד ע"י בית המשפט, מכוח סמכותו הטבועה, זאת לאור מחדליו של בא כוחם אשר מעל באמונם, ולאור התוצאות הקשות של מחדליו, אשר בגינם ננקטו נגד המבקשים הליכי הוצאה לפועל בגין חוב ע"ס 800,000 ש"ח, מכוחו של פסק הדין נשוא הערעור.   

עוד טוענים המבקשים, כי הארכת המועד המבוקשת לא תפגע בעקרון סופיות הדיון ובאינטרס ההסתמכות של המשיב, הואיל וכיום מתנהל בין הצדדים הליך נוסף, אשר הוגש ע"י המבקשים, באמצעות עו"ד פודים, לאחר שניתן נגדם פסק הדין נשוא הערעור. בגדרו של הליך זה תובעים המבקשים מן המשיב סעד כספי בגובה פסק הדין נשוא הערעור, וכן סעד הצהרתי לפיו אין המשיב זכאי להיפרע מן המבקשים בגין סכום פסק הדין. לטענת המבקשים, גם בכך יש משום טעם מיוחד להארכת המועד.

המשיב מתנגד להארכת המועד. לטענתו, על פי ההלכה, התרשלות בא כוחו של בעל דין איננה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. הבקשה הוגשה בשיהוי קיצוני של שנתיים, ויש לדחותה מחמת הכלל של סופיות הדיון.

עוד טוען המשיב, כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר תום ליבם וחוסר ניקיון הכפיים של המבקשים, אשר מבקשים לעשות "forum shopping" ומנסים את מזלם בהליכי הערעור, תוך שהם מנהלים תביעה אחרת באותו עניין כנגד המשיב בבית משפט השלום. המבקשים אף מבזים את החלטות בית המשפט ומסכלים בצורה מתמשכת את הליכי ההוצאה לפועל. עוד טוען המשיב לעניין זה, כי המבקשים מנהלים "משחק כפול", כאשר מחד, הם טוענים להתרשלותו של עו"ד פודים לצורך קבלת הארכת המועד להגשת הערעור, ומאידך, הם מיוצגים על-ידו בהליך המתנהל בבית המשפט השלום. 

דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת הליך ערעורי הינו מועד הקבוע בחיקוק, ועל המבקש להאריכו להראות "טעמים מיוחדים" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

ראשית, יש לזקוף לחובת המבקשים את הימנעותם מלציין את המועד בו נודע להם, לטענתם, על אי הגשת הערעור, והסתפקותם בטענה המעורפלת משהו כי הדבר נודע להם "לאחרונה". ציון המועד נדרש ביתר שאת לאור הפעולות בהם נקטו הצדדים לאחר מתן פסק הדין, ביניהם הגשת בקשת המבקשים לביטול פסק הדין, נקיטת הליכי הוצאה לפועל על פיו, והגשת תובענת המבקשים לבית משפט השלום כבר לפני למעלה משנה.

ככלל, "הטעמים המיוחדים" נועדו לסלול את דרכו של בעל הדין ולפתוח לו את שערי בית המשפט מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור בשל אירועים שהינם מחוץ לשליטתו הרגילה, או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 (2001)). בהתאם, נטו בתי המשפט להיענות לבקשות להארכת מועד בשל מחלת בעל דין בעטייה התקשה לטפל בעניינו, שירות מילואים, וכיוצא באלה. ואולם, כאשר הטעם להארכת המועד נמצא נעוץ במחדלו של בעל דין או של בא כוחו, נקבע כי אין באלה כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד. הלכה זו נגזרת מן הכלל לפיו שלוחו של אדם כמותו, ותקלות ביחסים בין עורך דין לבין לקוחו אינן מעניינו של בית המשפט. הוא הדין לעניין מחדל הנגרם כתוצאה מהתרשלות, או ניהול בלתי ראוי של התביעה בידי עורך דינו של בעל דין (ראה בש"א 7364/05-א' כהן נ' דגן, תק-על 2005(3)2433 (2005), בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972); ע"א 916/79אלבר בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד לו(4) 393, 402 (1982); ב"ש 600/86 שינפלד נ' כורים בע"מ, תק-על 86    (3) 162 (1986)).

אף אין מדובר בנסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות מתן ארכת חסד, קל וחומר נוכח הזמן הרב שחלף ממועד מתן פסק הדין. התנערות כה גורפת ממוסרות הזמן שנקבעו בדין, רק מחמת המצוקה אליה נקלעו המבקשים, ואשר עיקרה נעוץ במחדלי המבקשים או בא כוחם, תפגע פגיעה בלתי ראויה בבעל הדין שכנגד, הזכאי לראות את עניינו בא על סיומו, ולהסתמך על פסק הדין שניתן. ויודגש: על פי ההלכה, ככל שמשך האיחור ארוך יותר, כך יגבר משקלם של הנימוקים הנוטים לדחיית הבקשה (ראה ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ   (2) 353 (1986)). 

טעם נוסף להארכת המועד אשר הועלה ע"י המבקשים בבקשתם הוא קיומו של הליך נוסף המתנהל בין הצדדים באותו עניין. אכן, הליך התלוי ועומד בפני בית המשפט באותו עניין יכול ויהווה טעם מיוחד להארכת המועד. הטעם לכך הוא שישנם מקרים בהם ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת הערעור או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא מתברר. ואולם לעניין זה על בית המשפט לבחון כלל הנסיבות שבבסיס הבקשה להארכת המועד, וכן שיקולים נוספים, כגון תקופת האיחור וסיבתו. כן עליו לתת את הדעת לסוג ההליך התלוי ועומד ולסיכויי הצלחתו (וראה בש"א 9159/04-א' חקשורי נ' בובליל, תק-על  2004(4), 499 (2004), בש"א 9157/01 רווה נ' אשטמקר, תק-על 2001(4), 71 (2001); בש"א 1356/03 דלא אל ברקא רנט א-קאר(1995) בע"מ נ' כבאבו, תק-על 2003(2), 89          (2003)).

בענייננו, ההליך התלוי ועומד הוא תביעתם של המבקשים, שהוגשה לבית המשפט ביום 25.7.05, לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור, ולמעלה משנה לפני הגשת הבקשה שלפני, ואשר עניינה, למעשה, ביטול החיובים הנובעים מפסק הדין דנן. המשיב הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין, ובית המשפט השלום אמור להכריע בה בקרוב. מכל מקום, אין להכשיר מצב בו יצור בעל דין, באופן מלאכותי, עילה להארכת המועד רק ע"י הגשת הליך חדש לבית המשפט, תהא עילתו אשר תהא. בנסיבות אלו, ובשים לב לתקופת האיחור הארוכה של כשנתיים ימים, אין בקיומו של ההליך הנוסף כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור.

הבקשה להארכת המועד נדחית, אפוא.

המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ח' בכסלו, תשס"ז (29 בנובמבר 2006), בהעדר הצדדים.

                                                                                __________________